הכרעת דין בתיק תת"ע 6440-07-12

1.         לנאשם הנ"ל יוחסה עבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, בעת שהרכב היה בתנועה, וזאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. (להלן: "תקנות התעבורה").

2.         על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20/02/12 בשעה 09:15, ברח' דרך דשנים בקריית אתא, נהג הנאשם ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב.

3.                     הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען בישיבת ההקראה, כי לא דיבר בטלפון אלא החזיק ארנק בידו ובדק אם "הויזה בתוך הארנק או לא". לטענתו, השוטר חשב שמדובר בטלפון נייד מסוג אייפון.

4.         מטעם התביעה העיד עורך הדו"ח, רס"ב אלי גרופר (להלן:  "השוטר" או "עד התביעה"), שחזר בפניי על נסיבות הדו"ח לפיהם עמד סטטי על מדרכה מחוץ לניידת כשפניו לעבר רכב הנאשם שנסע בנתיב הימני, מבלי שהיה רכב לפניו, ובעת שהתקרב לעברו הבחין בנהג כשהוא "מחזיק ביד ימין שלו פלאפון נייד צמוד לאוזן ימין של ראשו". השוטר מציין כי סימן לרכב לעצור וכי שמר עמו על קשר עין.

            בחקירתו הנגדית שלל השוטר את הטענה כי בדק רכב אחר וגם את הטענה כי תחילה שחרר את הנאשם ורק לאחר מכן החליט לרשום לו דו"ח.

5.                     הנאשם העיד כי באותו יום רצה להעביר כסף לבנו שלומד בחו"ל ולשם כך רצה לבדוק אם "הויזה נמצאת בארנק". הוא הציג לבית המשפט את הארנק וציין שהוא איש חוק שאף אין לו טלפון על שמו וכי לאחרונה קיבל טלפון נייד מהחברה (מעבידתו) וכי יש לו אפשרות לדבר רק בתוך החברה.

משהתבקש הנאשם להתייחס לדברי השוטר כי הוא החזיק את מה שהחזיק ליד האוזן שלו, ציין הנאשם, כי "קודם כל הוא חשב שזה אייפון, מה אני אשים את הארנק ליד האוזן? זה לא נכון".

6.         לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר. זאת עשיתי בהיותי ער לכך שעדותו של עד התביעה הינה עדות יחידה במשפט פלילי ולאחר שהתייחסתי אליה בזהירות, אולם, עדות זו הותירה עליי רושם חיובי ואמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את עובדות המקרה לאשורן.

            אני מאמין לשוטר וקובע כי הבחין בנאשם כשהוא מחזיק טלפון נייד בצמוד לאוזן וכי שמר עמו על קשר עין ומבלי שטיפל ברכב אחר.

7.         בשים לב להתרשמותי מהנאשם, אני קובע כי לא עלה בידו לסתור את עדותו האמינה של עד התביעה. אני דוחה את גירסתו של הנאשם כי לא השתמש כלל בטלפון וכי החזיק את ארנקו.

הדו"ח שערך השוטר היה מפורט כדבעי, עדותו הייתה אחידה ומהימנה והחקירה הנגדית לא הצליחה לערער או לפגוע באמינותו וברושם החיובי שהוא הותיר.

8.         לא זו אף זו, לאחר תום הראיות ביקש הנאשם כי יינתן צו לחברת פרטנר להצגת פירוט שיחות נכנסות ויוצאות על מנת להוכיח את צדקתו ואת טענתו כי לא שוחח בטלפון. ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה שכן, לדידה, מספיקה עצם האחיזה בטלפון הנייד. בסופו של יום נעתרתי לבקשת הנאשם והוריתי על הגשת פירוט השיחות.

            והנה, מסתבר כי בשעה 09:13:35 מופיעה שיחה למשך 20 שניות. עיון בדו"ח מגלה כי שעת העבירה היא השעה 09:15. משמע, שקיימת זיקה בין שיחת הטלפון שבפלט לבין הדו"ח, דבר הסותר את טענת הנאשם מכל וכל.

9.         בנסיבות אלה, אני קובע כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

10.        המזכירות תעביר לצדדים עותק מהכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 21/03/13 בשעה  09:50.

ניתנה היום,  י"ח שבט תשע"ג , 29 ינואר 2013, בהעדר הצדדים